אין דור שאין בו ליצנין

„גבאי" — נכבד המנהל את ענייני בית-הכנסת או הצדקה, מראש הסולם הקהילתי; „שמש" — משרת בית-הכנסת, מתחתיתו; „טבחה" — מבשלת, משרתת-מטבח. לתמיהתה המתנשאת של האלמנה — „גם זה לך בעל?" — משיבה הטבחה ברוח קהלת ט, ד: „כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת". השמש הנחות עדיין חי; הגבאי המהולל, שכל גאוותה של גבירתה נשענת עליו, כבר איננו — והעוקץ נוחת בדיוק בנקודה הכואבת.