קונה נכנס לחנות מוכרת בגדים, בחר לו חליפה ואמר לחנווני:
בבקשה ממך, שתאמר לי מיד את המחיר האחרון. אני אין דרכי להיתגר.
אף אני כך, – החזיר החנווני, – בחנותי המחירים קצובים, ומהם אין לגרוע… חליפה זו – לא אומר לך לא שלושים רובל, ולא עשרים וחמישה, אבל לא פחות מעשרים.
החמיר הקונה את פניו והחזיר:
ואני לא אומר לך לא חמישה רובלים ולא שמונה, אבל לא יותר מעשרה.
הסתכל החנווני בפניו החמוּרים של הקונה וקרא למשרת:
חיים! קח ועטוף חליפה זו בשביל האדון.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„להיתגר" — להתמקח; „מחירים קצובים" — קבועים, שאין מזיזים אותם. שני הצדדים מצהירים שאינם מתמקחים — ומתמקחים במלוא המרץ, זה בנוסחה מתפתלת מלמעלה („לא שלושים ולא עשרים וחמישה, אבל לא פחות מעשרים") וזה באותה נוסחה עצמה מלמטה. והחנווני, שנשבע שאין לגרוע מן המחיר, מוותר בן-רגע על מחציתו: מבט אחד בפנים החמורות הספיק לו להבין שמולו עומד שחקן ממולח כמותו ושהמקח מוצה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
