אין דור שאין בו ליצנין

„סייס" — מטפל בסוסים. על-פי ההלכה די שאחד יקדש בקול וכל השומעים „יוצאים ידי חובתם" — נחשב להם כאילו קידשו בעצמם. המשרת מיישם את השיטה באורווה: נתן „עומס" (מנה גדושה) לסוס הגדול שיוציא בה את שאר הסוסים ידי חובת אכילתם — בדיוק כדרך שאדוניו מוציא את כל בני-הבית בכוס אחת. מה שעובד בברכה, שבּה שמיעה בכוונה פוטרת, אינו עובד באבוס, שבו כל קיבה רעבה לעצמה.