בדיחה 472
– משל לבן סורר ומורה. בן שש טפס ועלה על סולם גבוה ונפל ונגדמה ידו. בן תשע עלה לראש־אילן ונפל ונקטעה רגלו. וכשגדל ומלאו לו עשרים ואחת שנה ולא עשה תשובה – באה המלכות ולקחה אותו לעבודת הצבא"…
– משל לבן סורר ומורה. בן שש טפס ועלה על סולם גבוה ונפל ונגדמה ידו. בן תשע עלה לראש־אילן ונפל ונקטעה רגלו. וכשגדל ומלאו לו עשרים ואחת שנה ולא עשה תשובה – באה המלכות ולקחה אותו לעבודת הצבא"…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„בן סורר ומורה" — הבן הממרה את פי הוריו, שדינו החמור נידון בתורה (דברים כא, יח–כא). המשל בנוי כסולם עונשים משמים ההולך ומחמיר — נגדעה יד, נקטעה רגל — והשיא, למי שלא שב בתשובה עד גיל עשרים ואחת: הגיוס לצבא הצאר. בשביל יהודי רוסיה זו לא הגזמה: שירות של שנים ארוכות, ניתוק גמור מחיים יהודיים וסכנת המרת דת עשו את „עבודת הצבא" לאסון שגם אובדן יד ורגל מחוויר לידו. מתחת לצחוק — זעקה של דור גזרות הגיוס.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓