בירושלים מספרים:
אחרי כיבוש הארץ אסרו השלטונות שחיטת הבּקר, משום שנתמעט בשנות המלחמה. נמלך ראש “ועד־הצירים” והלך לגנרל בּוֹלס, ראש השלטון הצבאי בעת ההיא, ודרש מאתו היתר שחיטה, לכל הפחות, בשביל שבת. לא היתה שעה מרובה והוא שב מאת בּולס שמח וטוב־לב:
הגנרל התיר לשחוט כל ערב־שבת – עשרה סוסים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
אחרי שכבשו הבריטים את הארץ מידי העות'מאנים (1917–1918) הגביל הממשל הצבאי את שחיטת הבקר, שהידלדל בשנות המלחמה. "ועד־הצירים" — הנציגות הציונית שפעלה מול השלטון; הגנרל בולס עמד בראש הממשל הצבאי. ה"ניצחון" שהשליח שב איתו הוא קליפה ריקה: סוס אינו בהמה כשרה, ואין ליהודים שום שימוש בבשרו. הגנרל הנוכרי, שדיני כשרות ממנו והלאה, נענה ברוחב לב — בדיוק בבהמה היחידה שאסורה באכילה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
