ההוא, שהתפאר על בנו בכורו שבעיר אחרת, ואמר: הנאה גדולה יש לי, ברוך השם ממכתביו. אמרו לו: מה חדשות הוא כותב? השיב האב: חדשות לא טובות הוא כותב. אשתקד מתה עליו אשתו והניחה שני ילדים קטנים. עכשיו, הוא כותב, חלה אחד מהם, ואין בידו לרפאותו. לפני שנתיים נשרף ביתו. עכשיו, הוא כותב, הריקו גנבים כל חנותו. אמרו לו לאב: אם כן, מה הנאה יש לך ממכתביו? נשק האב קצות אצבעותיו והחזיר: מה הנאה יש לי? לשון קודש הוא כותב – מתוקה מדבש…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„לשון קודש" היא העברית, ובימי תחיית-הלשון היה סגנון עברי מהודר מקור לגאווה של ממש. מכתבי הבן מבשרים אסון על אסון — אלמנוּת, ילד חולה, שריפה, שוד — אך האב מתעלם מן התוכן ומתענג על הצורה בלבד: „לשון קודש הוא כותב — מתוקה מדבש", ונושק לקצות אצבעותיו מרוב הנאה. סאטירה על התמכרות לסגנון המאפילה אפילו על בשׂורות-חורבן.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
