אין דור שאין בו ליצנין

בספירת העומר מונים בכל ערב את הימים שבין פסח לשבועות, והמניין עולה — אבל דווקא ככל שמוסיפים לספור, מה שנותר עד החג הולך ופוחת. ויש גם דקדוק הלכתי: הנשאל „כמה היום לעומר?" נזהר שלא לומר את המניין בקול לפני שספר בעצמו בברכה, שמא ייצא ידי חובה בלא כוונה. שני הדינים האלה הם בדיוק מצב העסקים: כל חשבון נוסף רק מגלה שנשאר פחות — ועל ההפסדים אסור לדבר בקול.