אין דור שאין בו ליצנין

פעם אחת קרה אסון לאייזיק: עגלתו היתה מלאה נוסעים ופתאום – חרק! – פקע אופן. נבהלו הנוסעים ושאלו:

אייזיק, מה תהא עלינו?

השיב אייזיק:

אל תיראו. מקל-וחומר ניסע. מה דיופנה, שרק שני אופנים לה, יפה היא לנסיעה, עגלתי, ששלושה אופנים לה, לא כל-שכן שיפה היא לנסיעה.

לא היו רגעים מועטים – חרק! – פקע אופן שני. חרדו הנוסעים:

אייזיק מה תהא עלינו?

השיב אייזיק:

אל תיראו. מקל-וחומר ניסע. “ליספד”, שרק אופן אחד גדול לו והשני קטן, יפה הוא לנסיעה, עגלתי ששני אופנים גדולים לה, לא כל-שכן שיפה היא לנסיעה.

ושוב חרק! – פקע אופן שלישי. נאנחו הנוסעים:

אייזיק, מה תהא עלינו?

השיב אייזיק:

אל תיראו, מקל-וחומר ניסע. מה שילגית, שאין לה אופן כלל, יפה היא לנסיעה, עגלתי, שיש לה אופן, לא כל-שכן שיפה היא לנסיעה. חריק-חרק! פקע האופן האחרון והעגלה ישבה על הקרקע.

בכו הנוסעים:

אייזיק, מה תהא עלינו?

השיב אייזיק:

אל תיראו. מקל-וחומר ניסע. מה אווירון, שבאוויר הוא טס, יפה הוא לנסיעה, עגלתי, שעל הקרקע היא יושבת, לא כל-שכן שאין כמותה יפה לנסיעה.