אייזיק בעל-עגלה היה מלמד את נוסעיו “הלכת-נסיעה”: כשהסוסים יעלו בהר – תטרחו ותעלו אחריהם ברגל: משום צער בעלי-חיים; כשהסוסים ירדו מן ההר – תטרחו ותרדו אחריהם ברגל: משום סכנה; וכשהסוסים ילכו במישור – תטרחו ותהלכו אחריהם ברגל: משום שמישור יפה לטיול.
אמרו לו הנוסעים:
ואימתי נשב בעגלה?
החזיר להם אייזיק:
כשנעמוד לרעות.º
גם דוגמתה של בדיחה זו אנו מוצאים בשוואנק אשכנזי מן המאה השש־עשרה: הלך האנס קלוארט שם עצמו עגלון וקיבל עליו להביא לשלושה סטודנטים לברלין. תחילה נטל מהם דמי־קדימה, ולסוף בא אליהם בעגלה רתומה לסוס כחוש ודל ואמר להם: "ידידים טובים, תנאי אני מתנה עמכם קודם נסיעה: במעלה־ההר תעלו ברגל, במורד ההר תרדו ברגל, ובמישור תטיילו ברגל. ואם לא כך אתם עושים – לא יגיע סוסי לברלין עד עד העולם". "Hans Clauert der Märkische Eulenspiegel", Ed. K. Panier, לייפציג, רקלאם 4073. עמ' 52–53 סי' 19).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 134, עמ' 44) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„בעל־עגלה" — מסיע נוסעים בעגלה רתומה לסוסים, דמות־קבע בהומור היהודי; „הלכת־נסיעה" — פרודיה על לשון הפוסקים; „צער בעלי־חיים" — עיקרון הלכתי אמיתי האוסר להכביד על בהמה, המגויס כאן נגד הנוסעים המשלמים דווקא. לכל תוואי־דרך נמצא „טעם" לרדת ולצעוד, והישיבה בעגלה נדחית ל„כשנעמוד לרעות" — כלומר לעולם לא. דרויאנוב מציין שגלגול של הבדיחה מצוי כבר בספר־עם גרמני מן המאה השש־עשרה על הנס קלאוארט, „האולנשפיגל של מחוז מארק", ששכר עצמו להסיע שלושה סטודנטים והציב להם תנאים דומים להפליא.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
