אין דור שאין בו ליצנין

רבי יוזיפל, רבה של כתריאליבקה, הוזמן לדון דין־תורה במאזפבקה. לימדו העגלון “הלכות נסיעה” ואמר לו:

כשהסוסים יעלו בהר – יטרח רבי ויעלה אחריהם ברגל: משום צער בעלי־חיים; כשהסוסים ירדו מן ההר – יטרח רבי וירד אחריהם ברגל: משום סכנה; וכשהסוסים ילכו במישור – יטרח רבי ויהלך אחריהם ברגל: משום שמישור יפה לטיול.

נשמע לו רבי יוזיפל ועשה כמצוותו. וכשהגיעו לשם, שילם לו רבי יוזיפל שכרו ואמר לו:

בשלמא אני טרחתי ונסעתי לכאן, שהוזמנתי לדון דין־תורה; אתה טרחת ונסעת לכאן, שזקוק אתה לפרנסה; אבל תמה אני, למה טרחו הסוסים ונסעו לכאן?…

(עיין כרך ראשון, סימן 134).