אין דור שאין בו ליצנין

אורח בא לאכסניה, וכשנכנס לחדרו נכנסה אחריו החדרנית לסדר את החדר, נסתכל בה האורח וראה, שֶׁלֶּחְיָהּ נפוחה. אמר לה:

– מה זה היה לְלֶחְיֵךְ, כי נָפחה?

השיבה החדרנית:

– בִּשְׁנַּי אני חָשָׁה.

אמר לה האורח:

– תיכף יִרְפְּא לך. רופא אני וסגולה בדוקה אני יודע לכל מיני כאב. אני נושק במקום־הכאב ומיד פוסק הכאב.

אמר ועשה…

הסמיקה החדרנית וברחה. לאחר שעה קלה נכנס בעל־האכסניה ואמר לאורח:

– מפני ששמעתי עליך, שֶׁכֹּחֵךְ גדול לְרַפֵּא כל מיני כאב בנשיקה, שמא יגדל חסדך לְרַפֵּא גם אותי?

אמר לו האורח:

– כאבך מהו?

החזיר לו בעל האכסניה:

– לא עליך, רבי אורח, זה לי עשרים שנה טחורים מצערים אותי…