אין דור שאין בו ליצנין

כשתשעה באב חל בשבת הצום נדחה ליום ראשון, ובשבת עצמה אין נוהגים אבלות בפרהסיה — אך „דברים שבצינעה נוהג": האיסורים שבחדרי חדרים, ובראשם תשמיש המיטה, חלים כבר מן הלילה. על כך מכריז השמש (שליח בית הכנסת) מבית לבית. „והוא רחום יכפר עוון" הוא הפסוק הפותח את תפילת ערבית של חול, ואין אומרים אותו בשבת — מכאן תמיהת השמש „כלום חול היום?". אלא שבעל הבית, בקולו הצרוד, אינו מתפלל — הוא מתוודה: האזהרה איחרה בפעימה אחת, ולא נותר אלא לבקש כפרה על העוון.