אין דור שאין בו ליצנין

משה בן-מנחם שימש פנקסן לסוחר עשיר, שלא ידע לכבד פקידו זה כראוי לו ^*. פעם אחת אמר לו לבן-מנחם אחד ממקורביו: ראה, אתה אומר תמיד: “ישרים דרכי ה'”, ומה יושר הוא זה, שאדם גס כאדוניך נתן לו אלהים עושר רב, ולחכם גדול שכמותך לא נתן כלום?

החזיר לו בן-מנחם:

אדרבה, מכאן ראיה, ש"ישרים דרכי ה'". אילמלא לא נתן עושר לאדוני, מהיכן היה אדם זה חי. ואילו אני – מה צורך יש לי בעושר? חכמתי עומדת לי.

[יהודה ייטלש, בן-זמנו של בן-מנחם, מספר בדיחה נאה זו בנוסח אחר ^**:

אמרו לו לבן-מנחם

פלא הדבר שאתה משמש מזכיר ופנקסן לאדם, שאינו מגיע לקרסוליך, ולא אתה בעליו!

החזיר בן-מנחם:

אילמלי אני בעליו, מה היה עושה לביתו, ולהיות מזכיר ופנקסן אינו מוכשר כלל?]