אין דור שאין בו ליצנין

על המצבה נחקק שבח על-פי משלי כב, ט — "נתן מלחמו לדל" (הערה ^*): נתנה מִלַּחְמָהּ, מן הלחם שלה, לעניים. בלי ניקוד אפשר לקרוא "מלחמה" גם כקרב, ומכאן הלצת ויזל: ניקדו כדי שבורים לא יקראו שנתנה מלחמה לעני. מנדלסון מוסיף עוקץ שנון ממנה: אולי הניקוד רומז ל"לחם נִקֻּדים" — הלחם היבש והמתפורר שבספר יהושע (ט, ה) — כלומר האישה נתנה לעניים רק פירורים יבשים, וכתובת השבח מסתירה קמצנית. משה מנדלסון ונפתלי-הרץ ויזל היו שניים מראשי תנועת ההשכלה בברלין, והדו-קרב המקראי הזה הוא ספורט של בקיאים.