חמש שנים עבדתיך באמונה, – אמר פקיד לאדוניו. – עכשיו אני מבקש, שתוסיף לי על שכרי.
תמה האדון:
שכרך מאה רובל לחודש. שמא אין זה מספיק למחייתך?
למחייתי מספיק, – השיב הפקיד, – אבל לא על הלחם לבדו יחיה האדם. פעמים יש לו לאדם צורך גם בתענוג…
אם תענוג אתה מבקש, – הפסיקו האדון, – מה עניינה של תוספת-שכר לכאן? לך וצום שני ימים רצופים ותראה כמה תענוג יהיה לך כשתשב לאכול ביום השלישי.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח, ג) — במקורו: האדם חי על כל מוצא פי ה', כלומר הרוח למעלה מן החומר. הפקיד מגייס את הפסוק לתביעת שכר — מגיע לו גם „תענוג" שמעבר למחיה — והאדון מקבל את העיקרון ומרוקן אותו בציניות: תענוג אינו עולה כסף; צום יומיים, והארוחה שביום השלישי תהיה עונג צרוף. עצה חינם במקום תוספת שכר.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
