אין דור שאין בו ליצנין

קרתני הביא לכרך דגן למכור, וכל היום עסק במכירתו. עם לילה נכנס לאכסניה ללון, ולא מצא מיטה פנויה. אמר לו בעל־האכסניה: בּמיטה מרווחה זו ישן אורח כחוש, לך שכב בה גם אתה. הלך ושכב. והוא עייף ועצביו טרופים, ואין השינה כובשתו. התחיל מגרד אחוריו ומחשב חשבונותיו בעל־פה: הדגן עלה לו בכך וכך; מכרו בכך וכך; נמצא, שהרוויח כך וכך. פתאום נשמע קולו של שכנו למיטה: רבי יהודי, טועה אתה. תמה בעל הדגן, חזר וחישב חשבונו: הדגן עלה לו בכך וכך; מכרו בכך וכך; נמצא, שאינו טועה, והוא הרוויח כך וכך. ומרוב דביקות בחשבון הוסיף לגרד בשתי ידיו מקום שגירד. חזר ונענה שכנו: אף־על־פי־כן טועה אתה, רבי יהודי. דומה אתה, שאחוריך שלך אתה מגרד, ולמעשה אחורי שלי אתה מגרד…