משה בן־מנחם היה להוט אחרי מיני־מתיקה. הוא היה אומר: תמה אני, שלא נתנו חכמים את דעתם למצוא מתק למתק את המתוק.
פעם אחת שאל לו אחד ממקורביו:
הרי אמרו, שהטיפשים כרוכים אחרי המתוק? *.
החזיר לו בן־מנחם:
דבר זה חכמים אמרוהו, כדי שהטיפשים ידירו את עצמם מן המתוק ויימצא מופנה כולו לחכמים.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
משה בן־מנחם הוא משה מנדלסון, הפילוסוף היהודי אבי תנועת ההשכלה, ששמו היה שם־נרדף לחכמה — וכאן מתגלה חולשתו למתוק. מול הפתגם העממי „הטיפשים כרוכים אחר המתוק" (הערה *), שאמור להביך אותו, הוא הופך את היוצרות: החכמים בדו את האמרה בכוונה, כתחבולה שתרחיק את הטיפשים מן הממתקים — כדי שיישארו כולם לחכמים. העלבון נעשה אסמכתה לזכותו על הקינוח.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
