בחורי־ישיבה, המתפרנסים משולחנם של בעלי־בתים, ישבו ודנו:
פתח בחור אחד ואמר:
אטריות עדיפות: כפליים כמה שאתה מעלה מן הקערה בתוך הכף נמשך ונגרר אחרי הכף, ונמצא אתה נשכר.
נענה בחור שני ואמר:
לא כי, פתיתים עדיפים. אטריות, שהן מעורות זו בזו, רחוקות משכר וקרובות להפסד: כיון שאחת מהן נתלשת וצונחת, לא די שהיא גוררת עמה כל מה שנטפל מאחורי הכף, אלא שהיא גורפת גם כל מה שבתוך הכף. ואילו פתיתים – מה שהעלית מתוך הקערה לך הוא…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„המתפרנסים משולחנם של בעלי־בתים" — בחורי ישיבה עניים שאכלו „ימים": כל יום אצל משפחה אחרת. „פתיתים" — פירורי בצק מבושלים („פֿארפֿל" ביידיש; הערה *). הדיון מתנהל בכל כובד־הראש של סוגיה תלמודית — שכר והפסד, „רחוקות משכר וקרובות להפסד" — אלא שנושאו כמה בצק נגרר אחרי הכף. ומאחורי הפלפול מציאות עגומה: למי שסמוך על שולחן זרים, כל מה שנתפס בכף הוא שאלת קיום.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
