אמר לו מוזג לברודס:
אם לעצתי תשמע, אתה מניח כל המשקאות שבעולם, ואין אתה שותה אלא משקה חדש, שבא לי מן המטרופולין – תמד של דבש, מובחר שבמובחר.
סירב ברודס:
איני מודה בתמד של דבש, ואפילו במובחר שבמובחר.
אמר לו המוזג:
מה טעם יש לך בדבר?
החזיר לו ברודס:
תמד זה, אילו הדבורה מביאה לו את המים, והערל מביא לו את הדבש, אפשר שהייתי מודה בו; עכשיו, שהדבורה מביאה לו את הדבש והערל מביא לו את המים, – מה רשות יש לו ליטול את השם “משקה”?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מוזג" — בעל בית־המרזח; „מטרופולין" — עיר הבירה; „תמד של דבש" — משקה קל של דבש מהול במים מרובים; „ערל" — כינוי גנאי לגוי; „איני מודה בו" — איני מכיר בו. הנימוק המפותל מכסה על טענה פשוטה: הדבורה הזעירה תורמת את הדבש — המעט; הערל בדליו תורם את המים — הרוב. משקה שעיקרו מים אינו ראוי בעיני ברודס לשאת את השם „משקה".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
