אין דור שאין בו ליצנין

פעם אחת העיז מדכי חבד פנים כנגד יודל אופאטוב ואמר עליו ברבים, שהוא מלשין ושקרן. מיד נכנסו זקני־הפרנסים לישיבה ודנו את מדכי ופסקו:

– חייב הוא לעלות לבימה בבית־הכנסת הגדול אחרי קריאת התורה ולהכחיש בפני קהל ועדה מה שאמר על יודל ולבקש ממנו סליחה ומחילה.

קבל עליו מדכי את הדין, ובשבת הסמוכה עלה לבימה אחרי קריאת התורה ואמר:

– מורי ורבותי, מודה אני לפניכם, שחטאתי ופשעתי. הוצאתי לעז על רבי יהודה שלנו, והרי אני מבקש ממנו סליחה ומחילה. אמרתי, שהוא מלשין; אין הוא מלשין? אמרתי שהוא שקרן; אין הוא שקרן?

התחיל כל הקהל צוחק. רגזו זקני־הפרנסים ואמרו למדכי:

– מרדכי, כך אתה מקַים פסק־הדין?

החזיר להם מדכי:

– מה טענה יש לכם עלי? אני מצֻוֶּה על הנוסח, ואיני מצֻוֶּה על הנגון.

[נוסח אחר: החזיר להם מדכי:

– כלום חזן אני ואסור לי לטעות בנגון?]