אין דור שאין בו ליצנין

בגמרא (ברכות ז ע"ב — הערה ^*) נקבע ש„שמא גרים": השם שאדם נושא משפיע על גורלו ועל אופיו. לוריא „חולק" על חכמים בראיה משני בניו: זה שנקרא דויד, על שם נעים זמירות ישראל, יצא אפיקורס — כופר; וזה שנקרא שמחה לקה במרה שחורה — עצבות תמידית, מה שקרוי היום דיכאון. חידוד למדני שהוא בעצם אנחת אב: שני השמות שנתן לבניו התבדו אחד לאחד.