אין דור שאין בו ליצנין

יוליוס יעקבסון היה רופא-עיניים יהודי-גרמני נודע במאה ה-19; ״הגיעה לפרקה״ — הגיעה לגיל נישואין. האב קיווה שהבת תירש את חוכמתו ואת יופי אמה, אך ״יופיי שלי״ פירושו כאן כיעורו של האב, ו״חכמתה של אשתי״ — טיפשותה: הבת ירשה משני הוריה בדיוק את מה שאין להם. דרויאנוב מציין שאותו חידוד מסופר גם על ברנרד שאו: כשהציעה לו הרקדנית איסדורה דונקן להעמיד ממנה בן, שוודאי יהיה חכם כמוהו ויפה כמוה, השיב לה — ״שמא, גברתי, יהיה יפה כמוני וחכם כמותך?״