אין דור שאין בו ליצנין

בעצם יום־הכיפורים, כשעמד כל הקהל בתפילה בלחש של מוסף, נכנס שמריל לביתו, פישפש ומצא שיירי “כפרה” של אתמול וישב לפטם כריסו. נבהלה המשרתת ורצה לבית־הכנסת, לעזרת־נשים, וסיפרה לאשתו של שמריל. בינתיים גמר שמריל לאכול ומחה פיו, וכשנכנסה אשתו והתחילה ממטירה עליו אש וגופרית, העמיד פני תם ושאל:

מה אירע?

צרחה אשתו:

אפיקורס, מופקר, גרגרת טריפה! “כפרה” אתה זולל ביום־כיפור.

עמד שמריל בתמימותו וחזר ושאל:

שקר זה מניין לך?

נענתה המשרתת ואמרה:

בעיני ראיתי…

מיד קפץ שמריל על השולחן, הוריד גבינה שלימה מעל המייבּשה, נגס ממנה כזית של עשו וצווח:

עכשיו את רואה, ששקרנית היא… אילו אכלתי “כפרה”, כיצד הייתי אוכל גבינה אחריה?…