אין דור שאין בו ליצנין

בריל ושמריל דנים ב„חוק מרפי" העממי — הפרוסה נופלת תמיד על צד החמאה — בכלי בית-המדרש: „לא קושיה" — אין כאן קושי; „חזקה על…" — מוחזק וברור ש…; „בטלן" — חסר-מעש. במקום להודות שהכלל מופרך, מציל אותו שמריל בתירוץ למדני התולה את הסתירה במורח עצמו: בטלן שכמותך ודאי מרח את החמאה על הצד הלא-נכון, ונמצא שהפרוסה נפלה דווקא כדין.