אין דור שאין בו ליצנין

„מחודד" — שנון; „פירכה" — הפרכה, קושיה (לשון בית-המדרש). ה„כלל" הוא נוסח מוקדם של חוק מרפי, וכל החן בהגנה עליו: פרוסה שנפלה והחמאה למעלה פשוט „נמרחה מצידה הלא-נכון" — כלל שאי-אפשר להפריך, כי כל הפרכה מוגדרת מראש כטעות במריחה.