אין דור שאין בו ליצנין

שני קוּסטרים באו לביתו של יהודי לגבות ממנו מס הקהלה, ולא היה בידו לשלם. נטלו את הכר מעל מטתו ואת המנורה מעל שלחנו והלכו להם. עמד הממושכן והלך לפרנס־הקהלה וטען לפניו:

– ממה נפשך: אם אתה סבור כמאן דאמר, שלא נברא הלילה אלא לשינה, ומשום כך צוית לטול את המנורה, למה נטלו הקוסטרים את הכר, ואם אתה סבור כמאן דאמר, שלא נברא הלילה אלא לְלִמּוּד, ומשום כך צוית לטול את הכר, למה נטלו את המנורה? ^*

החזיר לו הפרנס:

– אף אני מתקשה בדבר ואיני יודע, הדין עם מי. לפיכך דקדקתי ושלחתי שני קוסטרים. אחד סבור כמאן דאמר, שלא נברא הלילה אלא לְלִמּוּד – ונטל את הכר, ואחר סבור כמאן דאמר, שלא נברא הלילה אלא לשינה – ונטל את המנורה.