אין דור שאין בו ליצנין

הגדול של חלם הוזמן לסדר קידושין לחתן וכלה. בא לחצר בית-הכנסת ומצא: החתן והכלה עומדים תחת החוּפה ופניהם כלפי מערב. מיחה הרב ואמר:

מנהג ישראל, שיהיו חתן וכלה עומדים תחת החוּפה ופניהם כלפי מזרח.

עמדו השמשים והפכו את החופה ממערב למזרח – ולא הועילו.

נמלכו הבחורים, שהחזיקו כלונסאותיה של החופה, ושינוּ הם מקומם: שעמדו במזרח עמדו במערב, ושעמדו במערב עמדו במזרח – ואף הם לא הועילו. היה שם אורח אחד מן החוץ, ניגש אל החתן והכלה והיטה אותם ממערב למזרח – ומיד הועיל. תמה הרב ושאל לו:

זו מניין לך?

השיב האורח:

כך נוהגים בעירנו, בווארשה.

נענה הרב ואמר:

עכשיו ניחא. חזקה על ווארשאי, שאין כמותו מסוּגל לחכמה כזו ולחוצפה כזו.