אין דור שאין בו ליצנין

שניים באו לרבהּ של חלם לדין: עגלון וסייס. פתח העגלון וטען:

רבי, הסייס שלפניך רמאי הוא. קניתי מאתו סוס ולאחר ששילמתי לו הוברר, שהסוס נושך את האבוּס ומכלה בו את שיניו, והרי זה מקח-טעוּת.

נענה הסייס ואמר:

מזלך גרם. כל-זמן שהסוס היה ברשותי לא נשך את האבוס.

אמר הרב לבעלי הדינין:

לכו ושובו מחר; הלכה חמורה היא זו וטעונה עיון מרובה.

ולמחר, כשחזרו בעלי הדינין ובאו, אמר הרב לעגלון:

כל הלילה עיינתי בדבר ומצאתי, שאין הדין עמך. מי מכריח אותך, שתעמיד את האבוּס דווקא כנגד ראשו של הסוס? צא והעמידוֹ כנגד זנבו של הסוס…