אין דור שאין בו ליצנין

בשינוי־נוסח מועט מספרת כך גם בדיחה אוקראינית (אפנסייב, "Сказки" ב', סי' 249, עמ' 397, אות d). מוטיב דומה במקצת לזה שלפנינו מוצא אני גם בסיפור הודי. מלך רשע היה פינגלה, לא לצדק ולמשפט מלך, ועל משרתיו ירד אגרופו הקשה. כשמת שמחו כל נתיניו, עשו משתה והמליכו את בנו, את בודהיסטבה הישר, תחתיו. נסתכל בודהיסטבה וראה: אחד משומרי־הסף של אביו עומד ובוכה, ואמר לו: "האומנם היטיב אבי עמך ועל מותו אתה בוכה?" – החזיר לו שומר־הסף: "מדי פעם בפעם, כשנכנס המלך פינגלה לארמונו, וכשיצא משם, היכה באגרופיו הקשים על ראשי, כהכות נפח בפטישו על הסדן. עכשיו שהלך לעולמו יעשה כך לשומרי־הסף של הגיהנום, והם יכעסו עליו כעס גדול וישיבוהו לכאן. ועל זה אני בוכה" (Jatakam,) Das Buch der Erzählungen aus früheren Existenzen Buddhas, aus dem Pali übersetzt von Dr. Julius Dutoit, כרך שני, ליפציג 1909, סי' 240, עמ' 272).