אין דור שאין בו ליצנין

הרב מוכיח את הרווק בפסוק מישעיהו (מה, יח): „לא תוהו בראהּ, לשבת יצרהּ" — העולם נברא כדי שיהיה מיושב, ומכאן חובת הנישואין וההולדה; „לאו אורח ארעא" (ארמית) — אין זו דרך-ארץ, שלא כמנהג העולם; „היכי תמצי" — לשון קושיה תלמודית: כיצד ייתכן? הרווק מתרץ שהוא „ממשפחה של עקרים", והרב לוכד אותו בהוכחה ניצחת: הרי אתה קיים, ואביך אפוא לא היה עקר. התשובה — „אב חורג היה לי" — מצילה את התירוץ במחיר כבד ממנו פי כמה: כדי לא להודות שפשוט אינו רוצה אישה, מוכן הרווק להעיד בעקיפין על קלון אמו ועל כך שאביו האמיתי היה אחר.