אין דור שאין בו ליצנין

„מועל בשליחות" — בוגד בתפקיד שהוטל עליו: שולחים את היין לקיבה והוא עולה לראש. וכששואלים את שמריל למה בכל זאת ישתה, הוא נתלה ב„הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פא, יא, הערה ^*) — הבטחת ה' למלא את פי ישראל, שהוא קורא כצו אישי. את ההצעה שימלא במים הוא הודף ב„גזרה שווה" — מידת דרשה תלמודית שלומדים בה דין ממילה זהה בשני כתובים: נאמר כאן „ואמלאהו" ונאמר שם „וכמלאה מן היקב" (במדבר יח, כז, הערה ^**) — מה שם מן היקב, אף כאן מן היקב, כלומר יין דווקא. ואת המציעים מים הוא עוד גוער כ„מגלים פנים בתורה שלא כהלכה" — פרשנים כופרים. כלי הלמדנות כולם מגויסים להפוך את השתייה למצווה גמורה.