אין דור שאין בו ליצנין

אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. נסתכל בחדר, שֶׁהִקְצָה לו בעל־האכסניה, ואמר לו:

– חוששני, דודי, שֶׁפִּשְׁפְּשִׁים מְטַפְלַים כאן.

הציץ עליו בעל־האכסניה בתרעומת והחזיר:

– ואתה מה רצונך? שיהיו פִילִים מְטַיְּלִים כאן?

[נוסח אחר:

אורח בא לעירה ונכנס לאכסניה. למחר אמר לבעלי האכסניה:

– מוכרח אני, דודי, לבקש לי אכסניה אחרת: פשפשים טִוּלוּ בְמִמָּתַי כל הלילה.

פקפק בעל האכסניה:

– בשביל דבר קטן כזה אין אדם מכובד משַנה אושפיזה.

החזיר לו האורח:

– ואתה מה רצונך? שיהיו דוקא דֻבִּים מְטַפְלִים בַּמִטָּה? ]