אין דור שאין בו ליצנין

אורח לן באכסניה, למחר אמר לו בעל־האכסניה:

– כיצד עָרבה לך שנתך באכסניה שלי?

הסביר לו האורח פנים ואמר:

– ברוך השם, יפה ישנתי. ברם, פשפש מת מצאתי על הכסת.

– מה־בכך? – נענה בעל־האכסניה דרך בִטוּל. – פשפש מת אינו ולא כלום.

החזיר לו האורח:

– הדין עמך. אבל אי אתה יודע, כמה גדולה היתה הַלְּוָיָה שלו…