אין דור שאין בו ליצנין

רבי צבי-הירש חיות (מהר"ץ חיות), רבה של זולקווה שבגליציה, נתבקש כאן לדון במחלל תשעה באב — יום הצום והאבל על חורבן המקדש. "לימד עליו זכות" — מצא לו צד היתר; "פטומה" — מפוטמת, כלומר יקרה; "דיכדוכה של נפש" — שברון-נפש גמור. ההיתר-כביכול בנוי בהיגיון הלכתי צלול: לקמצן שממונו חביב עליו מגופו, עצם ההוצאה על מעדן יקר היא הייסורים האמיתיים — נמצא שאכילתו היא-היא עינויו. וכששואלים אם לפי זה יותר לו גם יין ישן (משובח ויקר), באה החומרה המהופכת: חובת העינוי אינה מגעת עד כדי שבירת נפשו של אדם — כלומר הוצאה כפולה תהיה לקמצן סיגוף מופרז.