אין דור שאין בו ליצנין

בסידורים נכתב שם ה' בקיצור של שני יו"דים זה בצד זה (יְיָ), הנקרא „אדני"; ואילו סימן השווא הוא שתי נקודות זו על גבי זו — והילד, שקיבל את הכלל כלשונו, קרא גם אותן „אדני". ומתחת לתמימות הילדית שמעו כאן דורות של חסידים את הרמז שרבי נפתלי, שנון הצדיקים, נתכוון אליו: שני „יודים" (יהודים) שווים זה בצד זה — שם ה' שורה ביניהם; זה על גבי זה — שווא, כלומר לא-כלום.