אין דור שאין בו ליצנין

בדפוסים נהגו לסמן את שם ה׳ (הנהגה ״אֲדֹנָי״) בשני יו״דים סמוכים — ״יי״. החידוד נשען על כך שביידיש ״ייד״ הוא יהודי: שני יהודים היושבים זה בצד זה בלי לפגוע זה בזה הם מחזה נדיר כל־כך, שרק יד אלוהים מסוגלת לחולל אותו. לעג עצמי מחויך על הקנטרנות והמחלוקות שבתוך הקהילה, עטוף בלבוש של פירוש קדוש.