אין דור שאין בו ליצנין

נציב רשע היה לה למוסקבה – סרגי אלכסנדרוביץ דוֹדוֹ של הקיסר. הרבה גזירות גזר על היהודים והרבה קיצץ בזכוּתם לדוּר במוסקבה עיר-הקודש. מהם התחכמו ומצאו תחבולות שונות, שלא תשיגם ידו של אותו רשע, מהם לא עמדו בניסיון וקיבלו עלהם נצרוּת, ונפטרו בבת-אחת מכל עוּנוֹתם, ומהם – והם הרוב- גלוּ.

פעם אחת ישבו יהודים מוסקבאים בחבורה וסיפרו זה עם זה על צרת-הישיבה בעיר שלטונו של סרגי הרשע. פתח אחד ואמר: הרבה עמלתי והרבה יסורים שבעתי, אבל סוף-סוף כּבר יש לי, ברוך-השם, זכות ישיבה כאן.

אמרו לו חבריו:

זכותך מה היא?

החזיר הנשאל:

מיום אתמול ואילך מוכתב אני לסוחר ממדריגה ראשונה. ^*

נענה שני ואמר:

ברוך השם, אף אני כבר יש לי זכות-ישיבה.

אמרו לו:

זכותך שלך מה היא?

החזיר הלה:

אני מוכתב לדוקטור.

קם שלישי ואמר:

זכיותיכם שלכם קליפת-השום לגבי זכותי שלי.

שאלה כל החבורה פה אחד:

אתה מה זכותך?

הוציא הוא מכיסו צלב קטן, הניח לפניהם ואמר:

הרי!… אני מוכתב לישו המשיח…