אין דור שאין בו ליצנין

כמדומה, שבכל אוצרותיה של הבדיחה אין אף אחת שנעשתה ספרות שלימה ממש כזו שלפנינו (עי' הביב‑ ליוגראפיה המפורטת בכרך ב' של פאולי‑בולטה, עמ' 270—271), ואני דיי אם אסתייע כאן רק בשנים מספריו של המלומד המופלא ווֹאלטר אַנדרסון (לשעבר פרופיסור באוניברסיטה של קזן [Казань]. מדצמבר 1918 עד מאי 1920 מורה לגרמנית בבית־ספר יהודי במינסק, ועכשיו פרופיסור באוניברסיטה של דורפט). ספרו הגדול "Императоръ и Аббатъ" כולו אוסף חומר ונוסחאות והסברות לבדיחה שלפנינו. לא ראיתי אלא את הכרך הראשון, שנדפס בקזן בשנת 1916. אף ראיתי את מחברתו הגרמנית "Der Schwank von Kaiser und Abt bei den Minsker Juden", דורפט 1921. אותו הכרך הרוסי שראיתי (יותר מחמש מאות וחמישים עמוד) מכיל מאה וחמישים ואחד נוסחאות ספרותיים של "השוואנק" שלפנינו, ולפי דברי המחבר (עמ' 545) יש בידו עוד שלוש מאות וחמישים נוסחאות, שאסף לא מתוך ספרים, אלא מפיהם של עמים שונים. – מובן, שהמחבר מביא גם את המקורות שלנו בתלמוד ומדרשים, ב"מעשה־בוך" וכו', ואין אני צריך לעמוד עליהם כאן. כאמור, לא ראיתי אלא כרך אחד ממחקרו הגדול של אנדרסן. לפי ברנהארד הלר במאמרו "Hebräische Märchen", שנדפס בכרך ד' מן ה־"Anmerkungen" של בולטה ופוליבקה (עיי"ש עמ' 362), בא אנדרסן בסוף מחקרו לידי הנחה, שמקור יהודי הוא מקורה הראשון של "שוואנק" זה. אנדרסן ממיין על־פי כל הנוסחאות שבידו את השאלות, ששאל המלך, ומוצא שהן שש־עשרה: מה הוא המרחק בין השמים ובין הארץ; מה עומקו של הים; מה היא מידת המים בים; מה עומקו של כדור־הארץ; מה משקלו של כדור־הארץ; מה היא מידת רוחבו של העולם; היכן אמצעו של העולם; מה מספר הכוכבים בשמים; מה משקלה של הלבנה; מה מספר העלים באילן; מה משקלו של עשן; מה הוא המרחק בין אושר לאסון; מה עושה אלהים; מה שוויה של מחרשת־זהב; מה שוויי אני; מה אני חושב (עמ' 530). ותמוה הדבר, שבכל הנוסחאות המרובים שבידו לא מצא, כנראה, את השאלה: "מה לא ראיתי מימי?" וכפי הנראה אין בנוסחאותיו גם הגמון דוגר על ביצים*.

• ציור זה של אדם חשוב, אבל שוטה ובטלן, הדוגר כתרנגולת על ביצים – ציור ידוע הוא בבדיחה. הבדיחה הרוסית מספרת על בלקירב, ליצנו המפורסם של פטר הגדול, שהוא הדגיר אחד מגדולי־החצר על ביצי תרנגולת (ס' קאראטשבצב, "анекдотовъ 2007", ריגה, עמ' 19). השווה גם את הדברים, ששם היינריך הַיינה בפיו של לודוויג ברנה: "זה לא־כבר מצא אנגלי אחד מלומד גרמני, אשר לא יצלח לשום דבר, אלא שישימו תחתיו ביצים לדגירה, כי על־כן מן הפקולטה התיאולוגית הוא" (Heinrich Heine "über Ludwig Börne", ספר ראשון). בנוגע לשוויו של המלך ההערכה היא על־פי רוב: עשרים ותשעה שקלים (ולא עשרה שקלים כפי הנוסח שלנו), והנימוק הוא: אם שוויו של ישו של – שלושים שקלים (מתתיהו כו, טו) שוויו של המלך – למצער שקל אחת פחות.