אין דור שאין בו ליצנין

„מסית" — מי שמפתה יהודים להמיר את דתם; „מי-קדושה" — מי הטבילה הנוצרית. המסית ממשיל את היהודי לאבק נרמס שהטבילה תעשה אותו אדם, והיהודי מקבל את הדימוי אך מתקן את הפיזיקה שלו: אבק שחובטים בו רק מיתמר ועולה, ודי בטיפת מים אחת להפכו לרפש — בוץ — ששוקע מטה. הרדיפות מרוממות את היהודי; דווקא מי-הטבילה ישקיעו אותו.