אין דור שאין בו ליצנין

ימים רבים נאבק יהודי מוסקבאי עם המשטרה: עיתים ניצח מתן בסתר, עיתים הצליחה הערמה. לסוף כּלו כל הקיצים. בשכונתו נתמנה קצין-שוטרים חדש רשע-מרושע: לא ידע רחם וארב לכל אדם מישראל. לא עמד היהודי בנסיון ועשה מעשה: הלך לכומר – ושב לביתו “גוי”.

ויהי בחצות הלילה והמשטרה באה. לא קם ולא זע המומר החדש והעמיד פנים כאילו הוא ישׁן. ניגש קצין-השוטרים למיטתו, הסתכל בו יפה-יפה, הכירוֹ וקרא:

אהא, ז’יד! באת בכפי. עכשיו לא תימלט עוד…

פּיהק המוּמר החדש לכל רוחב פיו, התמתח לכל אורך המיטה, פישפש ומצא צלבוֹ מתחת לכר, הגיעוֹ עד לחוטמו של הקצין הרשע, נענה ואמר:

והלה מי הוא בעיניך – כּלב?…