אין דור שאין בו ליצנין

תשעה־באב אחרי קינות נכנס שמריל לבית־מחיה ושאל:

מה דבר יפה יש היום לאכול?

נבהלה בעלת־הבית ואמר:

רבי שמריה, שמא יצאת מדעתך, חלילה? תשעה־באב היום.

נענה שמריל ואמר:

כלום איני יודע? ואף־על־פי־כן חייב אני לאכול היום, כדי להוסיף אלף רובל נדוניה לבת־ישראל יתומה.

ראה שמריל, שבעלת הבית מסתכלת בו כאילו באמת אין דעתו שפויה עליו, והסביר לה:

תיכף כשגמרו לאמר קינות יצאתי מבית־המדרש ושמעתי שתי נשים מספרות זו עם זו. “הלואי, אמרה אחת לחברתה, ואזכה ליתן לבתי היתומה אלף רובל נדוניה כנגד כל יהודי, שיאכל היום”. מיד נדרתי: הרי גם עלי אכילה היום, כדי שיתוספו עוד אלף רובל לאותה יתומה…