בחור קרתני נתפס למינות. נמלך והלך לאפיקורס מפורסם בכרך גדול וביקש, שילמדו אפיקורסות.
אמר לו האפיקורס המפורסם:
כפור באלהים!
נבהל הקרתני והחזיר:
מתיירא אני.
אמר לו האפיקורס המפורסם:
אכול מאכלות אסורים!
סירב הקרתני ואמר:
קיבתי אינה מעכּלת.
אמר לו האפיקורס המפורסם:
עשן בשבת!
לא קיבל הקרתני והחזיר:
איני מעשן אפילו בחול.
נענה האפיקורס המפורסם ואמר לו:
אם־כן, איני רואה לך תקנה, אלא שבשבת הבאה תעמוד ברשות היחיד ותטיל מים לרשות־הרבים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״קרתני״ — בן עיירה נידחת, פרובינציאל; ״מינות״ ו״אפיקורסות״ — כפירה. ה״עבירה״ שנרשמה לו לבסוף לקוחה מדיני שבת: אסור להוציא בשבת חפץ מרשות היחיד (שטח פרטי) לרשות הרבים, והטלת מים מרשות לרשות היא ה״הוצאה״ הזעומה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מי שמתיירא לכפור, שקיבתו רגישה ושאינו מעשן אפילו בחול — זו כל הכפירה שבכוחו, ואף היא מנוסחת בדקדוק הלכתי גמור.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
