אין דור שאין בו ליצנין

בחור קרתני שמע, שבכרך הסמוך יש אדם אחד, ששמו הולך מסוף המדינה ועד סוף המדינה, והכל קוראים לו “אפיקורס”. נתקנא בו הבחור הקרתני, עמד והטיל לאשפה את “הארבע־כנפות”, גזז פיאותיו, גילח זקנו, יצא לשוק בשבת ומקלו בידו, עשה כל דבר אסור, – ומיד התחילו קוראים לו: “עבריין”, מופקר", “משומד להכעיס”; “אפיקורס” לא קראו לו.

ראה, שכך עלתה לו, נמלך והלך לאותו אפיקורס שבכרך לבקש עצה מפיו. בא ומצא: יהודי ככל היהודים שבעולם – פיאותיו מגיעות עד למטה מן הפרק, זקנו מגודל, יארמולקה על ראשו וציציותיו בוקעות מתחת לבגדו. תמה הבחור:

אתה שאומרים עליך, שאפיקורס אתה?

החזיר בעל־הפיאות:

הן, אני הוא.

במה זכית? מה דבר אסור אתה עושה?

מי אמר לך, שיש דבר אסור בעולם? הכל מותר.

השתאה הבחור הקרתני:

לדבריך, שהכל מותר, למה אתה מתנהג ככל ישראל ואין אתה עושה שום דבר אסור?

החזיר לו האפיקורס:

אילו ידעתי דבר אסור, ודאי הייתי עושה אותו; עכשיו שאני יודע שהכל מותר – למה אעשה דבר אסור?