אין דור שאין בו ליצנין

„הבוחר בעמו ישראל באהבה" — חתימת הברכה שלפני קריאת־שמע, ומיד אחריה אומר הקהל „שמע ישראל" — כך בכל תפילה, יהא החזן אשר יהא. זו כל „הראיה" של הזקן לכוח קולו. ויש בה עוקץ הפוך: „שמע ישראל" משמש בפי יהודים גם כזעקת חרדה (כמו „הצילו!") — ואם הקהל באמת „נבהל", הרי שקולו של הזקן מבעית ואינו מרנין.