אין דור שאין בו ליצנין

סוחר שב לביתו מגינשפרינג, ובין מנחה למעריב ספר בבית־המדרש על הגדולות ועל הנפלאות שראה שם:

– בית כנסת חדש בנו בגינשפרינג והעמידו בו חזן עם שלשים וששה משוררים.

מיד הקשה אחד מן החבורה:

– בשלמא רבי חיים־ליב שלנו, שארבעה משוררים לו, יש ספק בידו להשגיח עליהם, וכשאחד מהם עושה מעשה רמאות ומחביא קולו, מיד הוא צובטו צביטה יפה בצנעה ומחזירו למוטב, אבל אותו חזן שבגינשפרינג, ששלשים וששה משוררים לו, מה תקנה יש לו כשאחד מהם כובש קולו ושותק?

מתחלה לא היה בידו של הסוחר־המספר; אחר־כך נמלך והשיב:

– על כרחך אתה אומר, שאותה שעה אין לו לאותו חזן אלא שלשים וחמשה משוררים.