בשבת פרשה “וישלח” הקשו בבית-המדרש:
הכתוב אומר, שעשו נפל על צוואריו של יעקב “וישקהו ויבכו” *. בשלמא יעקב בכה, שהוצרך ליתן מנחה, אבל עשו שלקח מנחה – למה בכה?
היה שם סוחר בר-אוריין ותירץ:
אף עשו לא בכייה של חינם בכה. התורה מספרת, שלא מידו של יעקב ממש לקח עשו את המנחה, אלא מידיהם של משולחים **, ומשולחים חזקה עליהם, שגנבו מחצה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
בפרשת „וישלח" נפגשים יעקב ועשו אחרי שנות איבה, ועשו נופל על צווארי אחיו, „וישקהו ויבכו" (בראשית לג, ד — הערה *); קודם לכן שלח יעקב לעשו מנחת פיוס גדולה — עדרים על עדרים — ביד עבדיו. הקושיה מנוסחת בתבנית תלמודית: „בשלמא" — ניחא, מובן ש… — יעקב בכה על הממון שנאלץ לשלם; אבל עשו המקבל, על מה בכה? ה„בר-אוריין" (ארמית: בן-תורה) שבין הסוחרים מיישב מתוך ניסיון המקצוע: המנחה לא עברה מיד ליד אלא באמצעות משולחים — שליחים סוכנים — ועליהם „חזקה", הנחה שאינה טעונה הוכחה, שגנבו בדרך מחצה. עשו בכה על החצי שלא הגיע.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
