בחבורה של יהודים שיבחו חכמת הבּוכהלטריה. נענה אחד מן החבורה:
עורבא פרח!… אבא, עליו השלום, לא למד חכמה זו מימיו, ואף-על-פי-כן לא היה כמותו דייקן בחשבונות.
דהיינו? פנקס קטן היה לו לאבא, עליו השלום, ובו היה רושם כל עסקי-הממונות שלו. הלוה את מי-שהוא מאה זוז, מיד רשם: “ג' פרשה תולדות. פלוני בן-פלוני חייב מאה זוז”. גבה לאחר שבוע את המלוה, מיד חזר ורשם: “מה שכתוב לעיל, שפלוני בן-פלוני חייב מאה זוז – שקר וכזב”.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„עורבא פרח" — מילולית „עורב עף", ביטוי תלמודי לביטול: הבל, שטויות. האב תיארך את רישומיו כמנהג הדורות לפי פרשת השבוע — „ג' פרשה תולדות" הוא יום שלישי בשבוע שקוראים בו פרשת תולדות — והלווה „מאה זוז", מטבע מלשון המשנה. וה„דייקנות" המהוללת: כשנפרע החוב, במקום לסמן „שולם" הוא מכריז שהרישום הקודם — אמת גמורה בשעתו — הוא „שקר וכזב". עדכון ספרים בדרך של הזמת עצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
