אין דור שאין בו ליצנין

„עמד משלם" — חדל לשלם, פשט את הרגל; „הצדיק עליו את הדין" — קיבל את הפורענות כעונש ראוי משמיים. מה שנפתח כדרשת מוסר על חטא ועונשו מתגלה כחשבון קר: עסק מפסיד — כל יום מסחר מקרב את קריסתו. אילו סגר החנווני את חנותו בשבת, היה חוסך יום הפסדים בשבוע ומחזיק מעמד עוד שנתיים. חילול השבת אכן גרם לפשיטת הרגל — אבל דרך הנהלת החשבונות, לא דרך ההשגחה.