אין דור שאין בו ליצנין

„בשם" — מוכר בשמים ותמרוקים; „שמטן" — מי שפשט את הרגל ואינו פורע לנושיו. המחמאה לניחוח מקבלת השלמה בהצבעה פנימה, אל בעל החנות: כמו בביטוי „הבאיש ריחו" — יצא שמו לרעה — הסירחון המוסרי של השמטן גובר על כל בשמיו.