אין דור שאין בו ליצנין

„הכוס", „השלך" ו„הינשוף" הם עופות טמאים המנויים בפרשת „שמיני" (ויקרא יא, יז — הערה ^*). רש"י נוהג לתרגם מילים קשות ל„לעז" — צרפתית עתיקה באותיות עבריות — והפעם שמות־הלעז סתומים גם למלמד. את מבוכתו הוא פותר בפסק בוטח: „דגים מטורפים", כלומר טְרֵפָה, אסורים באכילה. וכשהתלמיד מקשה מה לדגים אצל עופות, הוא נחלץ בכפל־המשמעות של „מטורפים" — משוגעים: על משוגעים אין מקשים קושיות של היגיון. בורות אחת מכסה על חברתה, והכול בטון של סמכות גמורה.